1. התובע הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בסך 9,500 ש"ח כנגד מעלות סוכנות לביטוח בע"מ (להלן:
"הנתבעת 1"), מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן:
"הנתבעת 2") וכנגד בנק לאומי למשכנתאות (להלן:
"הנתבע 3") אשר לטענתו חייבים להשיב לו, ביחד או לחוד, דמי כפל ביטוח, ששילם בגין פוליסה לביטוח חיים (להלן:
"הפוליסה"), זאת, לאחר שנענה להצעת הנתבעת 2 "להעביר" הביטוח אליה, אך בפועל המשיך לשלם למבטחת הראשונה, הנתבעת 1, במקביל.
2. יש לציין כי ביום הדיון בתיק זה ההתייצבות מטעם נתבעת 2 הייתה לקויה ולא הותר לנציג להישמע. יחד עם זאת, הותר לה להגיש השלמת טיעון בכתב, וכן הותר לצדדים האחרים להגיב. פסק דין זה נכתב לאחר היאסף תגובות הצדדים.
טענות הצדדים
3. התובע טוען, כי כחלק מתנאי לקיחת משכנתא מנתבע 3, היה עליו לרכוש פוליסת ביטוח חיים לו ולאשתו. לשם כך, פנה התובע ביום 7.7.05 לנתבעת 1 ורכש את פוליסת הביטוח.
4. לדבריו, בחודש יולי 2007 החליט להעביר את פוליסת הביטוח לנתבעת 2. מתוקף כך, חתם עבור נתבעת 2 על בקשה לביטול פוליסה תוך שהוסבר לו על ידיה, כי מעתה יהא עליו לשלם הפרמיות, דרכה בלבד. ואולם, בחודש מאי 2009 התחוור לתובע, כי הוא המשיך להיות מחויב כל העת בתשלומי ביטוח לזכות נתבעת 1 במקביל לחיובי הביטוח לטובת נתבעת 2. היינו, שילם כפל ביטוח, בניגוד לרצונו.
5. נתבעת 1 טוענת להגנתה, כי התובע היה רשאי לבטל פוליסת הביטוח שרכשה דרכה באמצעות הודעה בכתב. הודעה שכזו, טוענת הנתבעת 1, הועברה אליה רק ביום 17.6.09.
6. לדידה, התובע והנתבעת 2 התרשלו, באשר טפסי ביטול הפוליסה, הועברו לנתבע 3 ולא אליה.
7. נתבעת 2 טוענת להגנתה, כי אינה אחראית לפעול לביטול כיסוי ביטוחי קודם ולמעשה, פעלה כדבעי ובהתאם להתחייבויותיה בכך שהודיעה לנתבע 3 על קיומה של פוליסת ביטוח מטעמה.
8. לדידה, התובע התרשל בכך שלא ביטל בעצמו את פוליסת הביטוח, שרכש מנתבעת 1.
9. נתבע 3 טוען, כי אינו מוסמך לערוך פוליסות ביטוח וכפועל יוצא, אינו עוסק גם בגביית הפרמיות. לטענתו, חלקו במקרה דנן מסתכם אך בעדכון רישומיו לעניין קיומה של פוליסת הביטוח ואין לו נגיעה לתהליך רכישתה.
דיון והכרעה
10. ברי, כי מבוטח רשאי להעביר פוליסת ביטוח חיים ממבטחת אחת לרעותה. בדרך כלל, המבטחת אליה מועבר הביטוח, מתחייבת לדווח למבטחת הקודמת על ההעברה, כדי למנוע כפל תשלום.
11. די בעיון במסמכים כדי ללמוד, כי היתה זו
חובתה של הנתבעת 2, אליה הועבר הביטוח, לטפל בביטול הפוליסה הקודמת שנרכשה מנתבעת 1 ואין עסקינן רק בשאלת קיומה של הבטחה בעל פה לעניין זה, שלטענת התובע, ניתנה לו על ידי נציג נתבעת 2.
12. הראיה, כי במסגרת רכישת הפוליסה מנתבעת 2, חתם התובע ביום 8.7.07 על טופס סטנדרטי בדבר בקשה לביטול הפוליסה בו נכתב ברחל בתך הקטנה, כי התובע מייפה את כוחה של נתבעת 2 לטפל
בכל העניינים הכרוכים בביטול הפוליסה (סעיף 5 לנספח ד' לכתב ההגנה של נתבע 3) נמצא, כי התובע לא חפץ בכפל ביטוחי. עוד נמצא, כי לא היה זה מתפקידו להודיע לנתבעת 1 על ביטול הפוליסה, שהרי ממסמך זה, שנוסח על ידי נתבעת 2, משמע שהיא לוקחת עניין זה על עצמה כאשר רצתה שהמשיב ירכוש ממנה פוליסה.
13. אין חולק, כי נתבעת 2 הודיעה
אך ורק לנתבע 3 על קיומה של פוליסה מחליפה מטעמה, בגינה הנפיק נתבע 3 אישור מיום 21.5.09 על ביטול סעיף שיעבוד, המאשר דיווח על קיומה של פוליסה חלופית מיום 16.7.07.
14. לא היה די בהודעה שהעבירה נתבעת 2 לנתבע 3 לשם ביטול הפוליסה לטובת נתבעת 1, נוכח הוראת סעיף 45 (א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981, הקובע כי :
"המבוטח רשאי לבטל חוזה בהודעה בכתב
למבטח" (הדגשה אינה במקור).
15. כידוע, נתבע 3 משמש תאגיד בנקאי. בכובעו זה הוא אינו מוסמך לערוך פוליסות ביטוח, באופן עצמאי, אלא רשאי לשווק פוליסת ביטוח אגב הלוואה לדיור, על ידי סוכנות ביטוח מורשית ובתנאים, שגובשו על פי מדיניות משרד האוצר. הגם, שנתבעת 1 היא חברת בת בבעלות נתבע 3, הרי שמכוח מדיניות משרד האוצר, היא נפרדת ממנו בפעילותה ומתפקדת באופן עצמאי כאישיות משפטית נפרדת. כך, גם גביית הפרמיות נעשית על ידי חברת הביטוח בנפרד ולא כחלק מהגבייה בגין ההלוואה לדיור (נספח ג' 2 לכתב ההגנה של נתבע 3, בדבר הנחיות משרד האוצר מיום 17.2.05). משכך, נתבעת 2 לא יצאה ידי חובתה בשליחת ההודעה לנתבע 3.
16. על מנת למנוע כפל ביטוחי, שהיה ברור לנתבעת 2 כי התובע אינו חפץ בו, מתבקש היה, כי נתבעת 2 תודיע בכתב לנתבעת 1 על ביטול פוליסת הביטוח והחלפתה באחרת. אולם, נתבעת 2 לא עשתה כן ובכך התרשלה במילוי תפקידה. תפקיד, שנטלה על עצמה בהחתימה את התובע על ייפוי כוח לעשות כן.
17. מן הראוי לציין, כי גרסת התובע, לפיה התחייב למעשה נציג נתבעת 2 בעל פה לדאוג לעניין זה, לא נסתר ואף חוזק על ידי המסמכים הנ"ל.